<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ב'</h1>
<h2>דף ע.</h2>
בא התובע למנות מורשה רשאי. ובנתבע יש אומרים רשאי, זולתי במקום שבועה. כן דעת ר' נתן בעל הערוך בערך אנטלר ורבינו חננאל ורבינו סעדיה. ורי"ף [כתב] שאינו ממנה נתבע מורשה כלל. וכן תשובה לגאון, דאיך כתוב הנפק לגרמיך ומה יש לנתבע להוציא. וכ"ג אע"פ שהוא נתבע ממנה שלא יתבזה בב"ד. ות"ח שולחים ב"ד שלוחם לשמוע טענותיו. כן כתב הרמב"ן ז"ל. ונשים יקרות דאית להו דינא, דעת הרב רבינו יוסף בן מיגש דלא מזלזלי בהו לבוא לבית דין, משום כל כבודה בת מלך פנימה, כדאיתה פרק שבועת העדות [ל' ע"א] וכתב שכן היה דן רי"ף. ואם מרשה הגוי לישראל או ישראל לגוי, כתוב בענין שלוחים בדרך שני. ואין הרשאה למלוה על פה. וכן דעת הר"ם וכן הרשב"א פרק מרובה, זולתי שכתב הר"ם שנהגו לכתוב אורכתא אמטלטלי ואגזל ואמלוה. ואינו מן הדין, דאיך יאמר זיל דון אפיק וכו' ואי אפשר להקנות, ר"ם בהלכות שלוחין. ורבינו מאיר הלוי [כתב] שמועיל. וממנה כמה מורשים זה המורשה אם התנה. ואם לא התנה לא, כדעת הרי"ף פרק הגוזל עצים ור"ם בשלוחין. ואם ביטל ההרשאה, מבוטלת. ואינו יכול לדחות הנתבע למורשה שמא המשלחך ביטל ההרשאה. ואם נתפשר המורשה עם הנתבע, ואחר [כך] נתגלה שכבר ביטל המשלח ההרשאה, לא הפסיד הנתבע כלום, ר"ם פ"ג דשלוחין. והמפרשים בקידושין, ורבינו מאיר הלוי פרק הגוזל. ואם שלח המורשה מורשה אחר, או תבעו המשלח בעצמו, בטלה ההרשאה. ובפרק האומר בקדושין [כתב] גם כן אותה הסברא שאין הנתבע נפסד אם נתפשר. ואם הלוה טוען שמא מת המשלח ונתחייב הלוה ליתומים, שאין הרשאה מועלת שהיא של מלוה, שבמיתתו מבוטלת, אין בזה תקנה, וטענתו טענה. זולתי אם כתוב בההרשאה שנותן לו ארבע אמות ואגבן כל ממון שיש לו אצל פלוני. כדאמרינן פרק הגוזל עצים [ק"ד ע"ב] רבי אבא הוה מסיק ביה זוזי וכו' מעשה כזה עד תווך. ואם מת הלוה בטלה ההרשאה, כך מוכח מהאי מעשה דאמר דילמא אדאתית מית. וכבר כתבתי דעת הר"ם והרשב"א שאין הרשאה במלוה על פה. וכן דעת הרב רבינו מאיר הלוי ז"ל. וזה המעשה היה בפקדון. וכתב רבינו מאיר הלוי שא"צ קנין אגב ארעא זולתי [אם מת] לא קנו, אבל לעשות שליח לא בעי אלא (כוב) [דון וזכי] לגרמך וכו'. בעל בנכסי אשתו א"צ הרשאה אי איכא פירא בארעא כדאיתא פרק השולח גט [מ"ה ע"ב]. ותרי אחי או תרי שותפי א"צ הרשאה לחלק חבירו, אלא מגו דטעין לנפשיה טעין לחלק חבירו כדאיתא פרק מי שהיה נשוי [צ"ד ע"א] אמר רב הונא וכו'. ואין חבירו יכול לכופו פעם שניה. וי"א דדוקא בדליתיה במתא כופהו אבל בדאיתיה אין יכול לכופו בזה דאיבעי ליה למיתי. וי"א דאפילו איתיה. וכן [כתב] הר"ם פ"ג דשלוחין שאין כופין לעמוד לדין רק על חלקו, ולא על חלק חבירו. ויש מפרש שהשותף או האח אינו יכול לכוף בשל חבירו אף בדליתיה במתא. ובדרך השני שער י"ג אות ד'. בזמן שטוען הלוה יבא המלוה ויטול בשבועה, כי אני אומר למורשה שלא היו דברים מעולם, דעת הר"ם פ"ג דשלוחין שמוציאים מיד הממון מרשות הנתבע עד בואו, ואם נתחייב הנתבע שבועה אינו יכול לעכב עד שיחרים בפני המשלח, רק ישבע למורשה, וטוען וחוזר וטוען. בדרך השני בשער הראשון.
<h2>דף פח.</h2>
העבדים פסולים, ואיתה פרק החובל. שוטה שאינו בן דעת אינו מעיד, והפתי לפי ראות הדיינים. והנכפה, בעת כפייתו פסול. ומי שנשתתק, אע"פ שבדקוהו כמו שבודקין בגיטין, אין עדותו [עדות] כלל, הר"ם והרי"ף ז"ל. ואין שולחין עדותם בכתב, מפיהם ולא מפי כתבם (ו)רש"י בפירוש התורה. ורבינו תם [כתב] שנהגו לשלוח עדותם באגרת. וכל אלו אין דנין.
והגר כשר להעיד, ואיתה פרק החובל בקמא ואם היתה אמו מישראל כשר לדון ואפילו ישראל, רי"ף (פ"ג) [פ"ד] דסנהדרין. ורב אחא [כתב] בהא כן. ורש"י [כתב] דאפילו אין אמו מישראל. וענין גר פרק מצות חליצה [ק"ב ע"א]. ולענין שררות, כענין האמור.
נשים פסולות לעדות. על פי שנים עדים, זכר בעינן וכו'. ונשים פסולות לדון, ושניא דבורה שמנהגת כמלכה. ואין מוציאין ממון בעדות טומטום ואנדרוגינוס, ואין (עושין) [עונשין] על פיהן שהן ספק.
<h2>דף קיב:</h2>
ומקיימים את השטר שלא בפני בעל דין, [ואפילו] עומד וצווח שהיא מזוייפת לא חיישינן, איתה פרק הגוזל ומאכיל דאמר רבא וכו'. ורש"י [פירש] דוקא בשהיו עדים רוצים לילך למדינת הים. ולא מחוור, דבכה"ג פשיטא דאפילו קבלת עדות מקבלין. ודעת רבינו מאיר הלוי דוקא בדאפשר לקיומי שלא מפי העדים החתומים, אבל אי לא אפשר רק מפי החתומים, דעל מנה בשטר הם מעידין, וצריך לפני בעל דין. והרי"ף [כתב] שמקיימין אפילו שלא בפניו, ומה שאין מקבלין רק בפניו הוא עדות על פה, כי שמא אין העדות ברורה למעיד ויתבייש ויתיירא שמא יכחישנו, לכך מעיד בפניו, מה שאין טעם זה בקיום. והרשב"א [כתב] דמקיימין וגובין. ואם אמר קבעו לי זמן ואריענו לשטר, שומעין לו, ואי לא אתא קובעין ב' וה' וב'. ואי לא אתא קבעי ג"פ, לכל פעם ל' יום, שהם תשעים. והכי איתא פרק הגוזל, דילמא אזוזי קא טרח וכו'. ואין שומעין לו להמתין ב' ה' ב' רק אי טעין דאית ליה סהדי לאורועי שטרא. אבל אי טעין אית לי סהדי באתר רחיק אין שומעין לו, דעת הרשב"א. והראב"ד [כתב] דאי מודה בשטר רק שטוען שפרעו אין נותנין לו זמן. וקיום שטרות, אם הוא בלילה, תמצא בסוף שער השלישי.
